מאירי על פסחים כ״ג

1 התרומה אסורה לזרים הן באכילה בדבר שדרכו לאכול הן בשתיה בדבר שדרכו לשתות הן לסיכה בדבר שדרכו לסוך וכל ששגג באחת מאלו משלם קרן וחומש ושאר הנאות כל שיש בה הפסד לתרומה אסור וכל שאין בה הפסד מותר מעתה מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה הואיל וראויים לקצת בני אדם ואל הפרשה מטעם שיכול לישאל עליהם שהרי התרומה אם ישאל עליה טבל היא ואין מערבין בה וכבר ביארנוה בשלישי של עירובין:

2 יש ספרים שכתוב בהם בסוגיא זו מה שאמרו במסכת נזיר האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת בנה בנזיר וביאור הענין הוא שהאיש מדיר את בנו קטן אע"פ שלא הגיע לעונת נדרים ודוקא בשתיקת הבן והוא שאם אמר לו האב הרי אתה נזיר או הרי פלוני בני נזיר או הרי זה נזיר ושתק הבן ולא מיחה וכן שלא מיחו קרוביו הרי הוא נזיר והאב חייב לנהוג בו כל דקדוקי נזירות כמו שיתבאר במקומו:

3 אע"פ שחדש אסור באכילה עד שיקרב העומר קוצר הוא לשחת ר"ל בעוד שהוא עשב ושלא הביאה שליש שכל שלא הביא שליש אינו בכלל חדש להיות קצירתו אסורה הא משהביאה שליש אסור לקצור ומ"מ מאכיל הוא לבהמתו שלא על ידי קצירה אלא על ידי קטוף שאע"פ שאסור באכילה מותר הוא בהנאה אלא שהקצירה עצמה אסורה:

4 במסכת שביעית אמרו שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים כגון נבלות וטרפות שקצים ורמשים ומ"מ צדי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאים מותרין למוכרם ואין מזקיקין אותם להפקירם ומכאן התירו קצת רבנים ליטול בהמה טמאה בחובו שזהו כנזדמנו לו ובתלמוד המערב שביעית פ"ח נראה שאף הסחורה לא נאסרה אלא בדברים שיש בהם חשש אכילה כגון איסורין שסתמן לאכילה אבל חמור וגמל וסוס וכיוצא באלו מותר אף לסחורה והוא שהקשו שם והרי חמור ותירצו חמור למלאכתו הוא גדל והרי גמל למלאכתו הוא גדל:

5 החלב אסור באכילה ומותר בהנאה בין להדיוט בין לגבוה ר"ל למלאכת בדק הבית ואין לו שום טומאה אף לגבוה ר"ל שמשתמשין בעור המשוח בחלב בין לטהרות של הדיוט בין לקדשים וכן גיד הנשה מותר בהנאה ולענין אכילה נוהג הוא בחיה מה שאין כן בחלב כמו שביארנו במקומו והאוכל חלב של נבלה וטרפה לוקה שתים שהרי מתוך שנוסף איסור על בשרה נוסף על חלבה: